כמה חמור העונש על נהיגה בשכרות ומה אפשר לעשות כדי להפחית אותו?

נהיגה בשכרות היא אחת העבירות החמורות והנפוצות ביותר בתחום התעבורה בישראל. עם השנים, התייחסות המחוקק ומערכת בתי המשפט כלפי נהגים שיכורים הפכה נוקשה הרבה יותר, בין היתר בשל מעורבותם של נהגים תחת השפעת אלכוהול במספר גבוה של תאונות דרכים קטלניות. למרות זאת, רבים אינם מבינים את המשמעות המשפטית של עבירה זו ואת השלכותיה האפשריות על רישיון הנהיגה, הרישום הפלילי ואפילו על הקריירה והחיים האישיים. בואו נסקור את כל מה שחשוב לדעת על העבירה, שלבי הבדיקה והחקירה, הענישה הקבועה בחוק, והדרכים האפשריות למזעור נזקים.

מטעם תמרור משפטי

תמרור משפטי: "גם ללא תאונה – ריכוז אלכוהול גבוה מספיק להרשעה"

נהג נחשב לשיכור לפי החוק אם נמצא בגופו אלכוהול בריכוז גבוה מהמותר או אם הוא מצוי תחת השפעת סמים. הריכוז המרבי המותר משתנה בהתאם למאפייני הנהג – נהגים צעירים, נהגים חדשים ונהגים מקצועיים כפופים לרף נמוך בהרבה מזה של נהג ותיק רגיל. ריכוז האלכוהול נמדד בדרך כלל באמצעות מכשיר ה"ינשוף" שמנתח את האוויר הננשף, אך לעיתים מתבצעת גם בדיקת דם, בעיקר במקרים שבהם הנהג לא מצליח לבצע את בדיקת הנשיפה או כאשר קיים חשד לשימוש בסמים. ברוב המקרים, עצם מציאת ריכוז גבוה מהמותר מספיקה כדי להוות ראיה מוחלטת לעבירה, ולכן מדובר בעבירה שנחשבת אובייקטיבית. ההשלכות המשפטיות אינן תלויות בשאלה האם הייתה תאונה או האם הנהיגה הייתה מסוכנת בפועל.

כאשר שוטר חושד כי נהג נמצא תחת השפעת אלכוהול, הוא רשאי להורות על ביצוע בדיקת נשיפה, ולעיתים גם בדיקות נוספות כמו מבחני שדה או בדיקת דם. חשד סביר יכול להיווצר על בסיס ריח אלכוהול, תגובות איטיות, דיבור מבולבל, סטייה מנתיב או כל התנהגות חריגה אחרת. חשוב לדעת כי סירוב לבצע בדיקת שכרות – נשיפה או דם – מהווה כשלעצמה עבירה חמורה לפי החוק. במצב כזה קיימת חזקה שהנהג היה שיכור, ונטל ההוכחה עובר אליו. מרגע הסירוב, האפשרות להגן על עצמכם מצטמצמת באופן משמעותי. לעיתים קיימים מקרים בהם ניתן להצדיק את הסירוב, למשל עקב בעיה רפואית או פגם בהליך, אך יש להציג ראיות ברורות לכך. ייעוץ מקצועי עשוי לעשות את ההבדל, וזו בדיוק הסיבה שחשוב לפנות לקבלת ייצוג בנהיגה בשכרות באמצעות גורם משפטי שמתמחה בתחום ומכיר את הפסיקה הרלוונטית.

מה העונש על נהיגה בשכרות?

הענישה הקבועה בחוק משתנה בהתאם לפרמטרים שונים, ובהם סוג הנהג (רגיל, חדש, צעיר), רמת האלכוהול שנמדדה, העבר התעבורתי של הנהג, והאם מדובר בעבירה ראשונה או שנייה. החוק קובע עונש מינימום של שנתיים פסילה בפועל, אך בתי המשפט רשאים להפחית או להחמיר בענישה בהתאם לנסיבות. העונשים האפשריים כוללים:

1. פסילת רישיון – מינימום שנתיים, אך לעיתים גם עד חמש שנים בעבירה חוזרת או חמורה.
2. קנס כספי – לעיתים גבוה, במיוחד אם מדובר בעבירה בנסיבות מחמירות.
3. מאסר בפועל או עבודות שירות – בעיקר במקרים חוזרים או אם התקיימו נסיבות חמורות כגון נהיגה פרועה או תאונה.
4. מאסר על תנאי – נפוץ במקרים של הרשעה ראשונה.
5. שלילת רישיון על תנאי – מאפשרת אכיפה חמורה יותר במקרה של עבירה נוספת.

בתי המשפט שוקלים נסיבות אישיות, גיל, צורך ברישיון לצורכי פרנסה, רמת שיתוף הפעולה של הנהג, והאם ישנה הבעת חרטה. לא מדובר בתבנית אחידה – כל מקרה נבחן לגופו, ולכן ההכנה המשפטית קריטית. אם נפתח נגדכם תיק, פנו אלינו לצורך ייצוג בנהיגה בשכרות מוקדם ככל האפשר, כדי שנוכל לבחון את המקרה ולבנות יחד קו הגנה מתאים. אנחנו בתמרור משפטי מכירים את ההתנהלות של בתי המשפט לתעבורה, את שיקול הדעת של התביעה, ואת הדרך שבה אפשר לצמצם עונשים גם במקרים שנראים קשים.

נהיגה בשכרות היא אומנם עבירה פלילית לפי פקודת התעבורה, אך ברוב המקרים ההרשעה אינה גוררת רישום פלילי. היא נרשמת במרשם התעבורתי בלבד, ולא מופיעה בגיליון הרישום הפלילי הכללי אלא אם מדובר במקרה חמור במיוחד, כמו גרימת מוות בתאונה.